<h1>סימני התרומה לסימנים קמ"ו—קמ"ח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
הנהו מוריאקי דעכו"ם נקיט בשבתא וישר' בחד בשבתא. שרא להו רבא. פי' העכו"ם היה טורח בשבת כדי ליטול כפי טרחו של שבת בשעת קצירה. והישראל היה טורח באחד בשבת כדי ליטול בשעת קצירה כנגד עמלו של עכו"ם שעמל בשבת וכן פירשו והתנו ביניהן אחרי כן והתיר רבא. איתיביה רבינא ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעכו"ם טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול. ואם התנו מתחלה מותר, ואם בא לחשבון אסור. פירש ואם לא התנו מתחלה ולקח העכו"ם ימי השבת מעצמו בלא צוויו של ישראל וא"ל ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי חול כנגדן אסור. אכסיף רבא. לסוף אגלי מילתא דהתנו מעיקרא הוה ועשה לו קורת רוח לרבא שלא נכשלו על ידו. רב גביהה מבי כתיל אמר שתלאי דערלה הוו ולכך התיר. והא איתיביה רבינא לרבא ואכסיף. לא היו דברים מעולם. פסק דין ישראל ועכו"ם שיש להם שדה וכרם או תנור בשותפות. בין לגבי שבת בין לגבי ערלה. שמעינן מהכא דישראל עכו"ם שיש להם שדה או כרם או תנור בשותפות לא יאמר הישר' לעכו"ם תעמול לזרוע לחרוש בשבת ותטול בשעת קצירה או בשעת בצירה כנגד עמלך של שבת ואני אטרח או שלוחי לעשות כן בחול כדי ליטול בשעת בצירה או קצירה כנגד יום שלי דנראה כאלו הישראל אמר לעכו"ם. גם עלי לטרוח חצי שבת כמותך. טרח אותו חצי יום בעבורי ואני אטרח חצי יום של חול בעבורך והוה ליה כמו שכיר שבת ושלוחו של ישראל דאסור משום דאמירה לעכו"ם שבות אם לא התנו מתחלה כך בשעת שקנה הישראל השדה והכרם שלא יהיה לו חלק בגוף הקרקע ביום השבת כי אם לעכו"ם. אבל אם העכו"ם נכנס בשדה לחרוש ולזרוע חלקו של ישראל למחצה לשלי' ולרביע דזה מותר לטרוח בו בשבת כדפי' לעיל דאריסותיה קא עביד. אבל אם הקצירה או בצירת הכרם מוטלת על שניהם. וכן תנור שיש לו לישראל חלק בו עם העכו"ם. בזה הדבר יש שהיו רוצין להתיר לומר לעכו"ם תקצור בשבת ויהיה שלך. או תאפה בתנור ויהיו שלך הככרות של אותו היום. ואני או שלוחי אקצור ואאפה בחול בתנור ואטול לעצמי והטעם משום דלעיל דווקא אסור. שע"י החרישה או הזריעה של שבת השדה משתבח גם בחול ומשביח חלקו של ישראל. אבל הכא במה שקוצר העכו"ם או אופה ביום השבת אין חלקו של ישראל ולא התנור והשדה משביח כלום בכך. ולהכי מותר. ולרבי' תם לא נתיישב לו טעם זה. וצוה לבעל התנור להחזיר המלוה לקבל חובו מן העכו"ם ולחזור ולהתנות מתחלה. ורבינו הביא ראיה לאסור דיאן חלוק בדבר. דתניא בתוספתא דמס' דמאי פ' המקבל שדה. ישר' ועכו"ם שלקחו מרחץ בשותפות לא יאמר לעכו"ם טול חלקך בשבת ואני חלקי בחול. ומרחץ כתנור דמי. אבל ככר' של ערלה מותר. כדא' רב גביהה מבי כתיל לעיל בלא התנו מתחלה מותר לומר לעכו"ם תזמור ותעדור ג' שנים ראשונים ותאכל באותם שנים את הפירות. ואני או שלוחי אעשה כן בשלש שנים אחרי כן ואטול גם הפירות באותן השנים. דאיסור שליחות ושכירות ליכא דהא ישראל נמי יכול לעבדה ולזומרה. ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדו ונמצא ישראל נהנה מפירו' ערלה ונראה כאלו מכרן מחליפין אין קרוי נהנה. דכיון שהישראל לא עסק בתיקון הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלו' בפירות כי אם לעכו"ם ובאותן שנים שעסק בהן העכו"ם הוציא בפירות שכר עמלו ולקחן קודם שנכנס הישראל לעמול בכרם. זה הכלל ישראל שיש לו שדה או כרם אם מניחין לעכו"ם למחצה לשליש ולרביע מותר להניח לעכו"ם לחרוש ולזרוע ולזמור בהן בשבת. ואם הישראל נתן לו מעות בשכירות או בקבולת אסור כיון שהוא במחובר. וישראל ועכו"ם שיש להן בשותפות שדה או כרם או תנור או מרחץ אסור לישראל לומר לעכו"ם טרח אתה בשבת ואני או שלוחי נטרח בחול יום אחר כנגד השבת. וטול אתה כנגד יום השבת ואני אטול כנגד יום החול. ואם התנו מתחלה קודם שקנה השדה שלא יהיה לו חלק בשדה ביום השבת כי אם לעכו"ם זה מותר. ולגבי ערלה מותר לומר לעכו"ם עמול וזמור בשני ערלה ותטול הפירות של אותן השנים ואני או שלוחי נעמול ונזמור אחרי כן שלש שנים כנגדן ואטול אני הפירות זה מותר וכשר הדבר אפי' לא התנו כן מתחלה. [התרומה סימנים קמ"ו—קמ"ז]. ישראל שיש לו שדה או כרם ויש לעכו"ם חלק בהם לא יאמר ישראל לעכו"ם עמול אתה בהם בשבת ואני או שלוחי נטרח בהן בחול יום אחר נגד השבת אם לא התנו קודם שקנו הקרקע ביניהם אז לעשות כן והוא הדין בתנור ומרחץ שאסור אם לא התנו מתחלה כדתנן במסכת דמאי. ישראל שיש לו כרם או פרדס של ערלה ויש לעכו"ם חלק בהם מותר לומר לעכו"ם תזמור ותעדור שלש שנים של ערלה ותאכל הפירות ואני או שלוחי בשלש שנים שאחרי כן אע"ג דבשבת כי האי גוונא אסור אבל אם אמר לו הישראל תזמור שלש של ערלה ותאכל כל הפירות ובשאר שנים שאחרי כן תזמור אתה לבדך ואוכל אני לבדי הפירות חליפי שלש שנים ראשונים נראה דאסור אבל אם העכו"ם לוקח בפירות או שליש או רביע גם בשלש שנים שאחרי כן מותר. ישראל שיש לו שוורים ומשכירן לעכו"ם לחרוש עד זמן אחד וחורש בהם בשבת בימי רבינו שלמה שאלו דבר זה ויש שהיו מתירין אם העכו"ם קבל עליו אחריו' מיתה וגניבה וגם יוקרא וזולא דהשתא הוי כמו צאן ברזל לישראל ויש שאוסרי' בכל ענין דאין העכו"ם יכול לקבל כל זה ונקראת בהמתו של ישראל בכל מקום שהוא. וישראל מצווה על שביתתה וצריך ענייני היתר.
